עת"א
בית המשפט המחוזי בחיפה
|
35218-02-13,34676-03-13
24/03/2013
|
בפני השופט:
א. קיסרי
|
| - נגד - |
התובע:
פלוני(אסיר)
|
הנתבע:
1. שרות בתי הסוהר
2. מדינת ישראל
|
| החלטה |
שתי עתירות שעניינן אחד והוא סירוב המשיב 1 (" שב"ס") לאפשר לעותר חופשה לצורך טיפולי פוריות שעל העותר - ויותר מכך - על אשתו לקבל.
בדיון שהתקיים ביום 25.3.13 בעת"א 35218-02-13 ביקשה באת כוח העותר שהות על מנת לאפשר לשב"ס לבדוק את עניינו של העותר ולשקול אפשרות לסייע לו ברוח הוראות סעיף 15 לפרק ג' של פקודת הנציבות מס' 04.47.00 העוסקת בנושאי התייחסות וסיוע לפריון אסירים ועצורים (" הפקודה").
משבוששה הגשת הודעת שב"ס הגיש העותר עתירה נוספת (עת"א 34676-03-13) שעניינה דומה, והדיון שהתקיים היום נסב על שתי העתירות.
שב"ס הגיש תשובה לשתי העתירות אשר ממנה עולה כי לאחר שהעותר המציא את המסמכים הרפואיים הרלוונטיים לעתירתו נבדק תוכנם על ידי שב"ס והסתבר שבניגוד לטענת העותר הוא לא זומן למרכז הרפואי מאיר בכפר סבא ליום 10.3.13 וכי לא נקבע להם תור למועד זה. עוד נאמר כי מן הבירור הסתבר שהעותר ואשתו זומנו למרכז הרפואי על מנת למלא טפסים והדרישה הייתה שהם יעשו כן בעצמם ובמרכז הרפואי וכי לא ניתן לעשות כן במסגרת הכלא.
עניינו של העותר נשקל על ידי הגורם המוסמך בשב"ס והוחלט לאפשר לו לצאת לחופשה מיוחדת לצורך הפגישה במרכז הרפואי אולם אך ורק בליווי ועוד הוחלט כי ככל שייקבע לעותר ולאשתו מתווה טיפולי תתאפשר יציאתו לחופשה לצורך קבלת הטיפולים, אולם גם זאת רק בליווי.
הקביעה כי העותר יצא לחופשה בליווי נומקה בכך שלפי עמדת משטרת ישראל ומידע מודיעיני של שב"ס קיים סיכון הכרוך ביציאתו של העותר לחופשה.
העותר סירב לצאת לחופשה כשהוא מלווה בסוהרים ועל רקע זה הוגשה עתירתו השנייה.
בדיון שהתקיים היום היפנה בא כוחו של העותר לסעיף 15 של הפקודה ובמיוחד לס"ק א.(3) שלו המורה כי " במקרים חריגים בהם לא ניתן מטעמי ביטחון להוציא את האסיר לחופשה, וקיים צורך רפואי לבצע את הטיפול (טיפול פיריון, א"ק) דווקא מחוץ לבית הסוהר, מוסמך מפקד המחוז לאשר הוצאת האסיר באבטחה אל מחוץ לבית הסוהר לצורך זה". לטענת העותר אין תשתית מספיקה להחלטה שבעת יציאתו לחופשה לצורך קבלת טיפול יהיה העותר מלווה וכי לא מתקיימים במקרה הנדון "טעמי ביטחון" המצדיקים את התניית חופשתו בכך שיהיה מלווה.
שקלתי את טענות העותר והחלטתי לקבל את העתירה בחלקה, במובן זה שהעותר יוכל לצאת לחופשה מיוחדת בהתאם לסעיף 15 של הפקודה אולם לדעתי אין מקום להתערב בהחלטה שיציאתו לחופשה תהא מותנית בכך שיהיה מלווה.
קודם שאנמק את ההחלטה אציין כי עמדת שב"ס שלא לאשר לעותר חופשה בכלל לצורך קבלת טיפולי פריון אינה מקובלת עלי, ואני סבור, על יסוד עיון במסמכים שצורפו לתשובה, שככל הנראה נפלה טעות בהתייחסות שב"ס למסמך הרפואי שאותו העביר העותר בעקבות הדיון הקודם.
מעיון במסמך עולה כי מדובר באישור שניתן על ידי רופא המשפחה של העותר ואשתו המציין כי אשתו של העותר היא המוזמנת ליום 10.3.13 למרכז הרפואי מאיר. מתשובת שב"ס ניתן להבין כאילו מסמך זה הוצג על ידי העותר כאסמכתא לכך שהוא זה המוזמן אולם הדבר אינו עולה מעיון במסמך, ומכל מקום ניתן היה לברר את הדבר עם העותר ולא היה צורך להיחפז במסקנות שמתשובת שב"ס נראה שהן הוסקו.
על כל פנים, כפי שציינתי, החלטת שב"ס שיציאותיו של העותר לחופשה לצורך קבלת טיפול תהיינה מותנות בכך שילווה באבטחה איננה בלתי סבירה במידה המצדיקה התערבות בה.
שב"ס הפנה בעניין זה למסמך שבו צוינה עמדת משטרת ישראל המתנגדת ליציאתו לחופשה וכן למידע מודיעיני התומך בכך שלא תתאפשר לעותר חופשה בשל הנימוקים המפורטים על ידי עורך סיכום המידע. העותר טען כי במידע זה אין די כדי לשלול ממנו חופשה והפנה להחלטת בית המשפט ברע"ב 3893/10 מדינת ישראל נ' יונה (20.6.10). יתכן, ואיני נוקט כל עמדה בעניין זה כיון שאינו עומד לדיון כאן, שכשלעצמו אין די במידע כדי לשלול ממנו חופשה. אלא שכאמור, זה איננו העניין העומד לדיון כאן כי אם החלטת שב"ס להתנות את יציאת העותר לחופשה לצורך קבלת טפול, בכך שיהיה מלווה. אין מחלוקת שסמכות כזו קיימת בהתאם לסעיף 15ב(3) של הפקודה, והעותר לא הצביע על עילה המצדיקה התערבות בהחלטת שב"ס בעניין זה.
סיכומו של דבר העתירה מתקבלת במובן זה ששב"ס יאפשר לעותר קבלת חופשה לצורך קבלת טיפול פריון, בתנאים שייקבעו על ידו. שאר טענות העותר נדחות.
בהסכמת העותר ניתנה ההחלטה בהעדרו והיא תומצא לו באמצעות שב"ס.
ניתנה היום, י"ג ניסן תשע"ג, 24 מרץ 2013, בהעדר הצדדים.
חתימה
מאירה